כמו עובר מחוץ לרחם

מביטה בה כשהיא רדומה עלי. מתוקה. כמו עובר רק מחוץ לרחם. 
אומרים שהתקופה הזו היא הטרימסטר הרביעי.
3 החודשים הראשונים בחוץ.
השיער שלה כבר נושר, ובדיוק כמו יהונתן, "מקריחה" לפנים.
במקום עצמות, רואים עכשיו שומן שמתחיל להצטבר.
היא מרימה את הראש, מסובבת מצד לצד, וגם מתרוממת לתנוחת קוברה.

אצל שושה זה נכון בכל מקרה, כי היא נולדה בשבוע מוקדם יחסית.

חודשיים וחצי אחרי,
אני מרגישה שאנחנו נעשות מדויקות יותר.
שאני מדייקת את הקשב שלי אליה.
לצרכים לשלה, לבכי שלה. מה הוא אומר?
ואיך אני יכולה לתת מענה בזמן הנכון, לפני שתהיה קטסטרופה.
מתי היא רעבה, ומתי היא עייפה.
וככל שהזמן עובר, היא חייכנית יותר ומתקשרת.
מפטפטת את שפת התינוקות. המתוקה.
אני משתדלת גם בתזונה, לא להעיק על מערכת העיכול שלה.
הלילות נהיים רגועים יותר, עם פחות קטיעות, ויותר שעות שינה.
הזמן מאפשר לי לתרגל יוגה בעצמי, לנשום את הנשימות העמוקות,
שגם היא מכירה.

לפעמים אני חושבת, שהיא יודעת מה אני חושבת. 
אז גם שם מדייקת.
וננה, הכלבה הנהדרת שלנו, מצטרפת לכוח הנשי,
ומתנהגת באמהיות, שאף פעם לא תחווה באמת.
מלקקת אותה מכף רגל ועד ראש,
ועלי שומרת. קרובה כל הזמן.
ולא רק בגלל שנופלים לי הפירורים על הרצפה בזמן שאני אוכלת.
ממש שומרת ראש.
אהבה