סוף הוא תמיד התחלה של משהו אחר

השבועות האחרונים היו  עבורי מאתגרים ומלאים בתעצומות נפש.
מצאתי את עצמי מטפלת הרבה, בבני משפחה, תומכת בחברים, סביב מחלות ואפילו קשות.

אתמול נפטר דוד שלי
לפני חודש התגלה סרטן מפושט, שהיה אלים מאוד, ולא השאיר מפלט.
ההתדרדרות היתה מהירה ומיום ליום, ואני זכיתי ללוות אותו ולהיות איתו בדרכו האחרונה.
ללמוד הרבה על המעבר הזה.
המעבר בין העולמות.
מקום בו נשמה עוזבת גוף, לא מיד, אלא בהדרגה.
היתה לי הזכות להיות נוכחת במרחב של אהבה, רכות ותמיכה אינסופית
למעבר רך וחומל.
הזכות לגלות את רגע המוות כדבר חיובי ולא מפחיד.
המושג פחד מוות, מדבר בדיוק על זה. שהפחד הגדול ביותר שלנו הוא המוות.
הסוף של כל הדברים המתכלים
חשוב לזכור שמוות הוא מעבר, טרנספורמציה, וככזה הוא כבר לא מפחיד.
יש המשך, של משהו אחר, אבל לא סוף

אם נדע לעבור בחלקות ממצב למצב, מתוך מקום של אהבה וללא פחד…. יהיה יותר קל
אני חושבת שפה טמון הכל: הבחירה בין האהבה לפחד. בין התמסרות, להתנגדות,
בין לומר :כן! לבין לא.
המוות הוא חלק מהחיים, גלגל שמסתובב, פעם למעלה ופעם למטה, כמו זריחה ושקיעה.

ובחרת בחיים – זו לא קלישאה. זו זכותנו וחובתנו.
וגם בחודש אדר שנכנס לא מזמן, שישהה פה חודשיים, מצווה לעשות "נהפוך הוא"
לשמוח אף על פי….

והנה בא לו היקום המדויק הזה, ובדיוק אחרי שחזרתי מהלוויה, קיבלתי שיחת טלפון ממטופלת,
שסיפרה בהתרגשות, שהיא בהריון.
והיא בכלל רצתה לרדת במשקל, ולאזן את עצמי מבחינה הורמונאלית.
ואני מאוד התרגשתי בשבילה, ושהצלחנו, ולרגע שכחתי מכל מה שהיה, אתמול, לפני שבוע, לפני חודש.
היה רגע מרגש ומשמח. הגילוי של החיים מחדש

אז הגלגל ממשיך להתגלגל
סוף הוא תמיד התחלה של משהו אחר…

והחיים מכילים בתוכם את הכל