כמו אויר לנשימה

לפעמים אני מרגישה שהנשימה היא החברה הטובה ביותר שלי.

בימים טובים, לוקחת נשימה עמוקה ומתענגת על כל מה שיש, בתרגול היוגה, מזינה את האיברים במשב רוח מרענן. בימים פחות טובים, כשהם עמוסים ואני לא  מצליחה למצוא את הזמן היקר לעצמי – אז, נושמת פחות, מחוברת פחות, מכווצת יותר….

… אני פורשת את מזרון היוגה, פורשת את האיברים שלי היטב לרוחבו ולאורכו, עוצמת את העיניים, מרגיעה את כל השרירים סביבן, ונושמת   ל  א  ט   עמוק פנימה, נשימה ארוכה.
אני מחזיקה קצת את האוויר בתוך הגוף, ואז משחררת ונותנת לו לצאת. לאט.

3 נשימות כאלה, ואני נמצאת בתדר אחר. במקום אחר עם עצמי. נכנסת פנימה, למחוזות עצמי.

הידיעה, והמודעות ליכולתה של הנשימה להגיע לכל מקום, איבר או רקמה בגופי, מאפשרת את המודעות לכוח הריפוי, ליכולת העצומה של הנשימה. ולכן, בכל פעם שנשימה נכנסת לגופי בצורה מודעת היא בעלת כוח חיים, כוח מרפא.

ביוגה, הנשימה, היא האיבר הרביעי מתוך שמונת  איברי היוגה – הפראניאמה, שמשמעותה: פראנה=אנרגית החיים, איאמה=להרחיב. באמצעות הנשימה אנחנו מאפשרים הגדלת אנרגית החיים.

מהי הנשימה?
הנשימה הפיזיולוגית, היא הפעולה של הכנסת האוויר אל הגוף, והוצאתו. שאיפה ונשיפה. תהליך חילוף הגזים בריאות.
תהליך הכולל הסעת החמצן אל התאים, והוצאת הפחמן הדו חמצני מהם חזרה לאוויר העולם.
לכאורה שני חלקים לנשימה, אך מתרגלי יוגה יודעים כי לנשימה 4 חלקים:
1. נשיפה,
2. זמן הביניים בין הנשיפה לשאיפה הבאה, עצירת הנשימה על ריק
3. שאיפה,
4. זמן הביניים בין השאיפה לנשיפה, עצירת הנשימה על מלא

כשאנחנו רוצים להאריך את הנשימה, המקטעים הטובים ביותר לכך הם בזמני הביניים, עצירת הנשימה במלאות או בריקות=קומבקה. הארכת הנשימה תתבצע תמיד ממקום נינוח ושקט.

הנשיפה קודמת לשאיפה. גם בסוטרות של פטנג'לי הנשיפה מצוינת לפני השאיפה:
קודם עלינו לשחרר ישן ומשומש, כדי לפנות מקום לחדש. בדיוק כמו טכס התשליך, לפני שנכנסת שנה חדשה.
ההתמקדות בתהליך הנשימה הוא כלי עוצמתי להשגת בריאות, לפתיחת הלב, ולפיתוח מצבי תודעה גבוהים.

הנשימה מרגיעה את הגוף ומשקיטה את התודעה, את זרם המחשבות הבלתי פוסק. באמצעות נשימה עמוקה ואיטית, יש באפשרותנו להירגע בצורה עמוקה, להאט את קצב חילוף החומרים, להוריד את לחץ הדם, להאט את קצב פעילות הלב, להגביר את המרץ והעירנות, ולאזן מצבים רגשיים.

כאשר אנו שואפים, אנו משתמשים בעיקר בשרירי בית החזה העליון, השרירים הבין צלעיים וכמובן הסרעפת. אנו מתחילים מלמעלה ויורדים כלפי מטה,
בנשיפה אנו משתמשים בעיקר בסרעפת, בשרירי הבטן ורצפת האגן. אנו מתחילים למטה ומרוקנים בהדרגה את כל הריאות כלפי מעלה.

כשאנו מתרגלים נשימה בשכיבה אנו נוטים להרגע ואף להרדם. תרגול הנשימה בישיבה משאיר אותנו עירניים ומרוכזים יותר.

הנשימה מתבצעת דרך האף שכן הוא הפתח של מערכת הנשימה. נשאף וננשוף דרך האף. במקרים חריגים כאשר האף סתום אפשר לנשום דרך הפה. בנשימת ה"שיטאלי" המקררת, ננשום דרך הפה כשהלשון מגולגלת.
סוג הנשימות, משתנה בהתאם  ליחס שבין חלקי הנשימה והחזרתיות.

להלן כמה דוגמאות לסוגי נשימה:

  1. נאדי שודהנה: נשימת נחיריים לסרוגין.

    סוגרים את נחיר ימין, נושפים משמאל,

    שואפים משמאל, ומחזיקים על מלא – עוצרים את הנשימה.

    סוגרים את שמאל פותחים את ימין ונושפים ממנו בנינוחות ובשקט.

    ושואפים מימין, עוצרים

    נושפים משמאל סוגרים את ימין….

  2. אוג'י: נשימה שבה מהדקים ומכווצים את הגרון ומוציאים צליל אוושה בנשימה.

    הנשימה מתבצעת דרך הנחיריים

  3. קפלבהטי – נשימה שבה הנשיפה מודגשת, היא קצרה ומהירה.

    השאיפה שקטה והנשיפה נשמעת דרך הנחיריים. נשימה מחממת שמסייעת בניקוי רעלים ו"ניקוי הראש".

בין תרגילי הנשימה יש גם את ה"בנדהות" שהן עצירת הנשימה, ונעילת האנרגיה.
נשימות מסוג זה מומלץ לבצע רק בהנחית מורה, ולא בצורה עצמאית.

עוד הרבה יש לומר בשבחי הנשימה, אבל אני אסיים פה, ואתם מוזמנים להישען לאחור ולנשום עמוק

לבריאות